סיכסוך זעיר על רקע דתי היסטורי בריגה.

בירת הרפובליקה הלטבית המודרנית, ריגה, הוקמה בשנת 1201 ובמשך 700 שנה הייתה עיר גרמנית. היא הוקמה על ידי הגרמנים שהגיעו בעיקר מאזור צפון גרמניה, היא התנהלה כעיר מסחר גרמנית והייתה חברה חשובה בברית ערי המסחר הגרמניות האנזה. כיאה לעיר גרמנית בימי הביניים , מיד עם הקמתה בתחילת המאה ה 13, הוקמו בה מספר כנסיות גותיות וכיאה לעיר סוחרים גרמנית בימי הביניים השליטה בעיר הייתה בידי מועצת העיר אשר הושפעה מאוד מגילדות הסוחרים ובעלי המלאכה.

אגב חברי אחת הגילדות הללו, גילדת ״שחורי הראש״ היו ככל הנראה הראשונים בעולם, החל מאמצע המאה ה 15, להציב עץ אשוח גדול בכיכר העיריה לכבוד חג המולד.

אחד המאפיינים המרכזיים של החיים הפוליטיים בעיר גרמנית בימי הביניים היה המתח בין העירוניים לבין השלטון הדתי העליון בדמותו של הבישוף. הבישוף רצה יותר כח והשפעה על התנהלות העיר ואילו העירוניים אשר בראשם עמדו הסוחרים הגדולים, התנגדו, בלשון המעטה לשאיפותיו של איש הכנסיה הקתולית הבכיר באזור. טוב, היו גם מסדרי האבירים אשר גם להם היו שאיפות שלא השתלבו עם הרצונות של העירוניים אבל זה כבר סיפור אחר.

מרכז הכח הדתי של הבישוף היה בקתדרלה הגדולה – ה Dom ואילו מרכז הכח של העירוניים היה בכנסיית פטר הקדוש.

כנסיית פטר הקדוש הוקמה ב 1209, 8 שנים אחרי הקמתה של העיר ופעלה ככנסיה קתולית עד לימי הרפורמציה. ריגה הייתה אחד המרכזים החשובים של הרפורמציה עוד מימי הפוגרום שביצעו חסידי מרטין לותר בשנת 1524. באותה שנה בארצות הגרמניות התחילה מלחמת האיכרים ובמקביל בליווניה, שריגה הייתה בירתה, התחילו ״פרעות המזבחות״. הראשונים להתחיל בפוגרום היו אותם שחורי הראש אשר הרסו את המזבח שלהם בכנסיית פטר הקדוש. במשך מספר ימים קבוצות של המון זועם פרצו לכנסיית פטר הקדוש ולכנסיית יוחנן הקדוש (עוד כנסיה חשובה מהמאה ה 13) והרסו את המזבחות. בשלב הבא ההמון הגיע לקתדרלה הגדולה והרס גם את 20 המזבחות שלה.

בנובמבר 1542, מועצת העיר ריגה ניצלה את המצב והאנדרלמוסיה שנוצרה בעיר ואסרה על קיום תפילות ומיסות בקתדרלה והחרימה את כל הרכוש של הכנסיה הקתולית. במקביל המועצה סגרה את הקתדרלה והמנזרים. את הנזירים והנזירות גירשו מהעיר, את כל רכושם החרימו וכיאה לסוחרים את כנסיית יוחנן הקדוש הפכו למחסן. מועצת העיר לא עצרה בזה והשכירה את הכנסיה לחבר המועצה מר שוּלט אשר הפך את אולם המזבחות לאורוות סוסים ויותר מאוחר למכלאות חזירים ופרות. רק בשנת 1555 המועצה החליטה לשנות את היעוד של הכנסיה והפכה אותה למחסן תחמושת.

אבל נחזור לכנסיית פטר הקדוש. היא, כמו שאר הכנסיות הקתוליות של ריגה, הפכה לכנסיה לותרנית. הכנסיה סבלה משריפות ואף נפגעה מפצצה גרמנית בפרוץ מבצע ברברוסה ב 29.6.1941. הכנסיה שוב שופצה בין השנים 1954 – 1984. עד 1940 הכנסיה הייתה בבעלות איגוד הקהילות הלותרניות הגרמניות. אחרי הכיבוש הסובייטי הכנסיה , כמו כל הרכוש הכנסייתי , הולאמה. התקיימו בה תערוכות וקונצרטים.

בקיץ 1991 הכנסיה הוחזרה לשימוש הכנסיה הלותרנית הלטבית ואז גם התחילו השיחות והדיונים על העברת הבעלות לקהילה הדתית. בשנת 1992 הפרלמנט הלטבי חוקק חוק החזרת הרכוש אשר הוחרם על ידי הכובש הסובייטי לידי הקהילות הדתיות. החוק הזה לא יכול היה לחול על כנסיית פטר הקדוש כי כל חברי הקהילה הגרמנים עזבו את לטביה עוד לפני המלחמה ואיגוד הקהילות הלותרניות בלטביה לא הוכר כיורש החוקי.

בינתיים נמשכו הדיונים על עתיד הבעלות על הכנסיה וכאמור הקהילה הלותרנית הלטבית ראתה את עצמה כיורשת הטבעית של הקהילה הלותרנית הגרמנית.

ב 2007 הפלרמנט הלטבי Saeima חוקק חוק לפיו הבעלות על הכנסיה עוברת לידי איגוד הקהילות הלותרניות תוך כדי הגדרת המבנה כאתר מורשת עם פיקוח ותיקצוב מטעם העיריה.

אבל בינתיים התעוררו הקתולים אשר הזכירו שלמעשה מי שבנה את הכנסיה היו הקתולים. הרי הכנסיה , כמו שאר הכנסיות בריגה היו בבעלות הכנסיה הקתולית עד לרפורמציה. הנכסים של הקתולים נלקחו מהם בכח. הקתולים, אשר עיקר כוחם דווקא במזרח לטביה, על גבול ליטא ואילו במרכז ובמערב לטביה ניכרת השפעה לותרנית מובהקת, הגישו תביעה לבית המשפט בדרישה להחזיר את הכנסיה להם. הם גם איימו שאם לא ייעשה כרצונם, הם יפעילו מכבש לחצים באמצעות הוותיקן והכנסיה הקתולית רבת העוצמה בעולם. האיום לא עשה רושם על בית המשפט והוא החליט להעביר את הבעלות על הכנסיה לקהילה הלותרנית הלטבית.